תזקיקים אנרגיה בע"מ נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון מיום 24.4.13 (כב' השופט מזרחי) בה"ת 34042-03-13. בהחלטה נקבע שצווי הקפאת חשבונות הבנק של העוררת יבוטלו אך בתנאי שהעוררת תפקיד פיקדון או ערבות בנקאית בסך 6,000,000 ₪ (להלן: "ההחלטה").

העובדות

כנגד העוררת ושלושה אחרים הוגש בבית משפט השלום בנצרת כתב אישום המייחס להם עבירות על פי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו–1975, פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] התשכ"א–1961 וחוק העונשין התשל"ז–1977.

העוררת היא חברה פרטית שהייתה רשומה כעוסק בתחום המכירה הקמעונאית של דלק ובעלת רישיון יצרן על פי חוק הבלו על דלק, התשי"ח–1958. הנאשמים הנוספים היו במועדים הרלבנטיים לכתב האישום מנהליה. בכתב האישום נטען שהנאשמים הונו את רשויות המס בכך שהתחמקו מתשלומי מע"מ ומס הכנסה באמצעות חשבוניות פיקטיביות שסכומן הכולל נאמד בסך 190 מיליון ₪, שסכום המע"מ בגינן נאמד בכ-26 מיליון ₪.

בכתב האישום נטען בין היתר שבין השנים 2011 – 2013 הנאשמים כללו בספרי הנהלת החשבונות של העוררת חשבוניות מס פיקטיביות בסכום המפורט לעיל וניכו את מס התשומות בגינן, ובכך פעלו לקבלת דבר במרמה, רישום כוזב במסמכי תאגיד, שיבוש מהלכי משפט, ובנוסף פעלו בעורמה, מרמה, ותחבולה בנסיבות מחמירות בכוונה להתחמק ממס.

הנאשם 1, מר מונדר בדיר, נעצר עד תום ההליכים, לאחר שהתקבל ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום בנצרת על שחרורו בתנאים מגבילים. מטיעון ב"כ המשיבה עולה שההחלטה אושרה בבית המשפט העליון. בהליך שלפני אין עוד מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה להרשעתו במיוחס לו.

במסגרת החקירה הוצאו ביום 24.1.13 צווי הקפאה בין היתר לחשבונות הבנק של העוררת לפי סעיפים 32, 34, 43 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] התשכ"ט–1969 (להלן: "הפקודה") וסעיף 109(א)(2) לחוק מע"מ (נספח 2 לערר). על פי האמור בכתב הערר, החשבונות והכספים המוקפאים נושא ההחלטה והערר הם כדלקמן:

חשבון מספר 510132590 בבנק ירושלים בו יתרת פיקדונות בסך כ-3,062,000 ₪.

חשבון מספר 129042 בבנק הפועלים בו יתרה בסך כ-1,521,000 ₪.

חשבון מספר 161715 בבנק מזרחי טפחות בו יתרה בסך כ-2,078,000 ₪.

סכומם הכולל של הכספים שהוקפאו נאמד בכ-6,661,000 ₪.

הבקשה וההחלטה נושא הערר

המבקשת עתרה לבית המשפט קמא בבקשה להורות על ביטול צווי הקפאת החשבונות. בהחלטה קבע בית המשפט קמא שעל יסוד קביעות בתי המשפט בעניינו של הנאשם מספר 1 וכתב האישום יש ראיות לכאורה לנטען בכתב האישום גם לצורך הבקשה. בנוסף נקבע שיש עילה לחילוט הכספים על פי סעיפים 32,34,43 לפקודה וסעיף 109 לחוק מע"מ. בהחלטה התייחס בית המשפט להסכמה שהושגה בין הצדדים שלפיה תוסר ההקפאה משני חשבונות בנק של העוררת בחשבון 161715 בבנק המזרחי סניף 431 ובחשבון 129842 בבנק הפועלים סניף 761, בתנאי שהצו ימשיך לחול על יתרות הזכות שבחשבון אשר ייוחדו בפיקדון נפרד, כך שניתן יהיה להמשיך לפעול בחשבון העו"ש, ללא חריגות וללא מתן אשראי. צוין בהחלטה שהסכמת הצדדים לא העניקה פתרון מעשי למבקשת ושמצב הדברים מקשה על פעילותה שכן אין היא יכולה ליטול אשראי בנקאי נוסף.

בהחלטת בית המשפט קמא נקבע שהמשיבה לא הציגה די ראיות לשאלה האם הפיקדונות משמשים גם בטוחה לחוב העוררת כלפי הבנקים או לנושה מובטח אחר, כדי שניתן יהיה לאמוד את הסכום הממשי שיעמוד לחילוט בסופו של יום. כל שנמסר הוא שקיימת ערבות בנקאית כלפי צד ג' שכנראה הוצאה בהסתמך על אותם כספים. הנחת בית המשפט הייתה שאין נושה לנכסים הכספיים שנשייתו גוברת על צו ההקפאה וכי אם אין הדבר כך, תוכל העוררת לפנות לבית המשפט בשנית.

בית המשפט קמא קבע לאור כל האמור שצווי ההקפאה יבוטלו בתנאי שהעוררת תפקיד בקופת בית המשפט או בחשבון המשיבה סך 6,000,000 ₪ או ערבות בנקאית בסכום זה שיהווה מושא לחילוט עתידי.

טענות העוררת בתמצית

העוררת טוענת שסעיף 109 לחוק מע"מ אינו רלבנטי לצווי ההקפאה שכן עניינו ב"טובין" שהגדרתם בסעיף 1 לחוק ממעטת מתחולתם "ניירות ערך ומסמכים סחירים וזכויות בהם" ובכלל זה כספים. על הדיון להתמקד לפיכך בסמכויות התפיסה הקבועות בסעיף 32 לפקודה. לעניין סעיף זה הוסכם כי חשבון בנק הוא בבחינת "חפץ".

העוררת טוענת שחשבונות הבנק אינם בבחינת חפץ ששימש לביצוע העבירה נושא כתב האישום ומכל מקום המשיבה לא הוכיחה זאת. אפילו יקבע שהחשבונות שימשו לביצוע העבירה לא כך הכספים והפיקדונות שבהם, לבטח אם הם משועבדים לגוף אחר. העוררת טוענת בנוסף שהחשבונות והכספים אינם עשויים לשמש ראיה בהליך וממילא ניתן יהיה להגיש כראיה את דפי החשבון.

העוררת טוענת שיש למקד לפיכך את הדיון בחלופה הנוגעת לחפץ שניתן כשכר בעד ביצוע העבירה או כאמצעי לביצועה. בהקשר זה נטען על ידי העוררת, שהיה על המשיבה להוכיח שיש יסוד סביר להניח שהכספים המוקפאים בחשבון הם שכר עבירה ולא כספים אחרים שאינם נוגעים לביצוע העבירות. ביחס לפיקדונות על המשיבה להביא ראיות לכך שמקורות הכספים שבפיקדונות הם לפחות בחלקם מהכספים "הנגועים". ב"כ העוררת מפנים בהקשר זה להחלטת כב' השופטת לימור מרגולין–יחידי בה"ת 25797-03-11 אושרי נ' מדינת ישראל (2.10.2011).